פסק-דין בתיק ת"א 4985-09

1.         הנתבעת ביקשה לסלק את התביעה על הסף בטענות התיישנות, ואי מתן הודעה מוקדמת לנתבעת. הוחלט לקבל את טענת ההתיישנות, ולדחות את התביעה על הסף.

2.         המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, בשל מות הקטין - אזרח ישראל, שעזבונו הינו התובע מס' 1- אשר נגרם לטענת התובעים, בשל ירי של חיילי צה"ל, בבית משפחת אמו של הקטין בכפר ציידא הסמוך לטול כרם, ביום 24.8.07. התובעים מס' 2 ו-3 הינם הורי הקטין ז"ל.

            התביעה הוגשה ביום 27.12.09.

3.         המדינה טענה, כי יש לסלק את התביעה על הסף, בשל אי מתן הודעה בכתב עובר להגשת התביעה, בהתאם להוראת ס"ק 5א(2) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), ובשל שהתביעה התיישנה עובר להגשתה - כשנתיים וארבעה חודשים לאחר האירוע בו נפגע הקטין, נוכח הוראת ס"ק 5א(3) לחוק.

            סעיפי החוק האמורים מורים כדלקמן:

"(2) (א)            לא ידון בית המשפט בתובענה אלא אם כן הנפגע או אפוטרופסו או אחר מטעמו נתן הודעה בכתב, כפי שייקבע בתקנות, על המעשה נושא התובענה;

(ב)             ההודעה תינתן בתוך 60 ימים מיום המעשה; ואולם אם מחמת מצב בריאותו של התובע או אפוטרופסו, או מחמת נסיבות מוצדקות אחרות נבצר ממנו לתת את ההודעה בתוך המועד האמור, תינתן ההודעה בתוך 30 ימים מהיום שבו הוסרה המניעה;

(ג)             נפטר הנפגע ולא ניתנה הודעה בעודו בחיים, וטרם חלף המועד למתן הודעה לפי סעיף קטן (ב), תינתן ההודעה על ידי התלויים בו או על ידי עיזבונו, או על ידי אחר מטעמם בתוך 60 ימים מיום פטירתו;

(ד)             על אף האמור בפסקה זו, רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדון בתובענה בשל מעשה שהודעה עליו לא נמסרה במועד;

(3)                    לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נושא התובענה, ואולם רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי לא היתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת; היה התובע קטין ביום המעשה, תקופת ההארכה כאמור לא תעלה על שלוש שנים;".

4.         התובעים טענו בתשובתם, כי אין לסלק את התביעה על הסף, שכן סילוק על הסף ראוי להיעשות במקרים קיצוניים בלבד, בשל פגיעתו בזכות הגישה לערכאות. כן טענו, כי קבלת הבקשה תפגע בזכות הקניין שלהם, וכי על ביהמ"ש ליתן פרשנות מצמצמת להוראות ההתיישנות.

התובעים טענו, להארכת תקופת ההתיישנות ע"פ הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, נוכח האמור במכתב מיום 16.1.08, שעניינו הודעה על החלטת המשנה לפרקליט המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית בשל מות הקטין. לטענת התובעים, כולל המכתב, הודאה בזכותם, במובן האמור בסעיף 9 בחוק ההתיישנות. התובעים תלו טענתם זו בפסקה בה נאמר: "מבחינת החומר שבידנו עולה, כי במהלך חילופי אש בין מחבלים לשוטרים במסגרת פעילות מבצעית, נהרג הנער מחמוד אל קרנאוי. הנער עמד בטווח האש כשהוא מוסתר מעיני השוטרים, מאחורי קיר אסבסט ובסמוך לעץ. עוד עולה מן החומר, כי לא ניתן לקבוע בוודאות שהנער נהרג מאש השוטרים ולא מאש מחבלים. על-כל פנים, השוטרים פעלו בהתאם להוראות הפתיחה באש עת השיבו ירי לעבר המחבלים אשר סיכנו את חייהם".

התובעים טענו, לחילופין, כי התובעת החמיצה את ההזדמנות הראשונה לטעון את טענת ההתיישנות, משום שהבקשה הוגשה "...ביום האחרון הקבוע להגשת כתב הגנה", ומשום שכחודש לאחר הגשת התביעה פנה ב"כ הנתבעת אל ב"כ התובעים והודיע לו על העברת הטיפול בתביעה לפרקליטות מחוז תל אביב כאשר גם בפניה זו לא הועלתה טענת התיישנות. לטענת התובעים יש לראות בהודעה האמורה "..כהזדמנות הראשונה".

לחילופי חילופין, ביקשו התובעים, להאריך את תקופת ההתיישנות בהתאם להוראת ס"ק 5א' (3) סיפא לחוק, שכן לטענתם "...התביעה הוגשה באיחור קל של כ-4 חודשים בלבד...", בשל נסיבותיהם האישיות של התובעים, ובשל ההלם נוכח מותו של הקטין. טענה זו נתמכה בתצהיר של התובעת מספר 3 אשר צורף לתשובה.

בסיכומים שהגישו התובעים בבקשה, לאחר קיום דיון בו נשמעו ראיות ביחס לשאלת ההתיישנות, הוסיפו התובעים וטענו, כי הבקשה מצריכה בירור עובדתי נוסף שכן לטענתה לא הוכח שהאירוע האמור בתביעה אירע ב"אזור" כהגדרתו בסעיף 5א(1) לחוק.

כן הוסיפו בסיכומיהם, כי הגשת הבקשה עומדת בניגוד להנחיות משרד המשפטים, לענין העלאת טענת התיישנות בתביעות נגד המדינה.

אשר לעתירה לסלק את התביעה על הסף, משלא הוגשה הודעה בכתב לנתבעת תוך 60 ימים ממועד האירוע בו נפגע הקטין, טענו התובעים, כי יש לראות בהודעת הנתבע מספר 2, אשר נמסרה במשטרת רהט ביום 25.8.07, כהודעה בכתב לענין זה.

5.         נוכח טענות הצדדים, נשמעו ראיות לענין ההתיישנות.

במהלך הדיון, נחקר עו"ד איוב אבו סיאם, אשר אישר חתימת התובעים מספר 2 ו-3 על ייפוי כוח שניתן ביום 30.10.07 לב"כ התובעים, עו"ד אשרף שייח' יוסף, ולעו"ד אבו סיאם עצמו ( נ/1). עו"ד אבו סיאם העיד, כי ייצג את התובעים רק במסגרת ההליכים להוצאת צו ירושה, וכי לא עבד עם עו"ד שייח' יוסף.